יונתן ונושא כליו בקרב מול פלישתים במכמש

איפה?

נַחַל מִכְמָשׁ עובר ליד רמאללה ונשפך לנחל פרת, סמוך לכפר אדומים. שמו ניתן לו מהיישוב המקראי מִכְמָשׁ  (אזור הכפר הערבי 'מוח'מאס').

מתי בתולדות העם?

סוף המאה ה 11 לפנה"ס. ראשית תקופת המלוכה.

הרקע לאירוע:

משימתו העיקרית של המלך הראשון שאול היתה להסיר משבטי ישראל את האיום הפלישתי. הפלישתים ישבו בשפלת החוף, והיו להם מאחזים בלב הארץ. שאול בא משבט בנימין, וכאשר יונתן, בנו של שאול, הרג את הנציב (שליט) הפלישתי בגבע (היא גבע בנימין, כיום הכפר ג'בע מצפון לירושלים) הוא הניע את גלגלי המלחמה.

התיאור בתנ"ך:

(שמואל א פרק יג פסוק ב – פרק יד פסוק כו):

(ב) וַיִּבְחַר לוֹ שָׁאוּל שְׁלוֹשֶׁת אֲלָפִים מִיִּשְׂרָאֵל… (ג) וַיַּךְ יוֹנָתָן אֵת נְצִיב פְּלִישְׁתִּים אֲשֶׁר בְּגֶבַע וַיִּשְׁמְעוּ פְּלִשְׁתִּים וְשָׁאוּל תָּקַע בַּשּׁוֹפָר בְּכָל הָאָרֶץ לֵאמֹר: יִשְׁמְעוּ הָעִבְרִים: (ד) וְכָל יִשְׂרָאֵל שָׁמְעוּ לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל אֶת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים… וַיִּצָּעֲקוּ הָעָם: (=לבוא) אַחֲרֵי שָׁאוּל (=אל מקום ששמו) הַגִּלְגָּל:

(ה) וּפְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים פָּרָשִׁים וְעָם כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרוֹב וַיַּעֲלוּ וַיַּחֲנוּ בְמִכְמָשׂ קִדְמַת בֵּית אָוֶן: (ו) וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל רָאוּ… וַיִּתְחַבְּאוּ הָעָם… (ז) וְעִבְרִים (=ישראלים) עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן (אל) אֶרֶץ גָּד וְגִלְעָד… (יט) וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּי אמר אָמְרוּ פְלִשְׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים חֶרֶב אוֹ חֲנִית… (כב) וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת שָׁאוּל וְאֶת יוֹנָתָן וַתִּמָּצֵא לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן בְּנוֹ: (כג) וַיֵּצֵא מַצַּב פְּלִשְׁתִּים אֶל מַעֲבַר מִכְמָשׂ:

(פרק יד, א) וַיְהִי הַיּוֹם וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו: "לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל מַצַּב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַלָּז", וּלְאָבִיו לֹא הִגִּיד: (ב) וְשָׁאוּל יוֹשֵׁב בִּקְצֵה הַגִּבְעָה תַּחַת הָרִמּוֹן אֲשֶׁר בְּמִגְרוֹן וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ…

(ד) וּבֵין הַמַּעְבְּרוֹת אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ יוֹנָתָן לַעֲבֹר עַל מַצַּב פְּלִשְׁתִּים שֵׁן הַסֶּלַע מֵהָעֵבֶר מִזֶּה וְשֵׁן הַסֶּלַע מֵהָעֵבֶר מִזֶּה… (ו) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל הַנַּעַר נוֹשֵׂא כֵלָיו (=העוזר שלו): לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל מַצַּב הָעֲרֵלִים (=לא יהודים) הָאֵלֶּה, אוּלַי יַעֲשֶׂה ה' לָנוּ, כִּי אֵין לַה' מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט: (ז) וַיֹּאמֶר לוֹ נוֹשֵׂא כֵלָיו: עֲשֵׂה כָּל אֲשֶׁר בִּלְבָבֶךָ, נְטֵה לָךְ, הִנְנִי עִמְּךָ כִּלְבָבֶךָ:

(ח) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן: הִנֵּה אֲנַחְנוּ עוֹבְרִים… וְנִגְלִינוּ אֲלֵיהֶם: (ט) אִם כֹּה יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ: "דֹּמּוּ (=עמדו דום) עַד הַגִּיעֵנוּ אֲלֵיכֶם" – וְעָמַדְנוּ תַחְתֵּינוּ וְלֹא נַעֲלֶה אֲלֵיהֶם: (י) וְאִם כֹּה יֹאמְרוּ: "עֲלוּ עָלֵינוּ" – וְעָלִינוּ, כִּי נְתָנָם ה' בְּיָדֵנוּ וְזֶה לָּנוּ הָאוֹת:

(יא) וַיִּגָּלוּ שְׁנֵיהֶם אֶל מַצַּב פְּלִישְׁתִּים, וַיֹּאמְרוּ פְלִשְׁתִּים: "הִנֵּה עִיבְרִים (=ישראלים) יוֹצְאִים מִן הַחוֹרִים אֲשֶׁר הִתְחַבְּאוּ שָׁם": (יב) וַיַּעֲנוּ אַנְשֵׁי הַמַּצָּבָה (=השומרים הפלישתים) אֶת יוֹנָתָן וְאֶת נֹשֵׂא כֵלָיו וַיֹּאמְרוּ: "עֲלוּ אֵלֵינוּ וְנוֹדִיעָה אֶתְכֶם דָּבָר", וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן אֶל נֹשֵׂא כֵלָיו: "עֲלֵה אַחֲרַי!- כִּי נְתָנָם ה' בְּיַד יִשְׂרָאֵל":

 (יג) וַיַּעַל יוֹנָתָן עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו וְנֹשֵׂא כֵלָיו אַחֲרָיו וַיִּפְּלוּ לִפְנֵי יוֹנָתָן, וְנֹשֵׂא כֵלָיו מְמוֹתֵת אַחֲרָיו: (יד) וַתְּהִי הַמַּכָּה הָרִאשֹׁנָה אֲשֶׁר הִיכָּה יוֹנָתָן וְנוֹשֵׂא כֵלָיו כְּעֶשְׂרִים אִישׁ… (טו) וַתְּהִי חֲרָדָה בַמַּחֲנֶה (הפלישתי)… וְהַמַּשְׁחִית (=לוחמי האויב) חָרְדוּ גַּם הֵמָּה וַתִּרְגַּז הָאָרֶץ וַתְּהִי לְחֶרְדַּת אֱ-לֹהִים: (טז) וַיִּרְאוּ הַצּוֹפִים לְשָׁאוּל בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין וְהִנֵּה הֶהָמוֹן נָמוֹג וַיֵּלֶךְ וַהֲלֹום… (כ) וַיִּזָּעֵק (=והתאספו) שָׁאוּל וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיָּבֹאוּ עַד הַמִּלְחָמָה וְהִנֵּה הָיְתָה חֶרֶב אִישׁ (פלישתי) בְּרֵעֵהוּ מְהוּמָה גְּדוֹלָה מְאֹד.

במילים שלנו:

גיבור הסיפור שלנו הוא יונתן (מופיע גם כיהונתן) בנו של שאול. לאחר שהרג את המושל הפלישתי עלו הפלישתים למלחמה עם ישראל בכח עודף כמותית, ומאחר והישראלים לא יכלו לפתח נשק – לפלישתים הייתה גם עדיפות בחימוש. בני ישראל פחדו, ורבים מהם ברחו אל השבטים שבעבר הירדן המזרחי, הרחק מהישג ידם של הפלשתים, ואחרים מצאו להם מקומות מיסתור.

בזמן שהצבאות עומדים זה מול זה, נטל יהונתן שוב את היוזמה: הוא יוצא לפעולה לבדו עם נושא כליו, ללא ידיעת שאול אביו. הוא מדריך את עוזרו מה לעשות בהיתקלות עם השומרים של מחנה פלישתים: אם השומרים ינחו אותם לעמוד במקום עד שהשומרים יבואו אליהם – יונתן ועוזרו יסגו, אבל אם השומרים יתפסו מחסות וידרשו מהם לעלות לעברם – עליהם לתקוף. האפשרות השניה היא זו שהתרחשה, ובהתקפת יונתן ועוזרו נהרגו 20 לוחמים פלישתים. פורצת מהומה רבתי במחנה פלשתים. כששאול ואנשיו מזהים את המהומה במחנה פלשתים וכי המחנה מתפורר מול עיניהם, הם מצטרפים לקרב ומכריעים אותו כשבמנוסה הפלישתים הם פוגעים זה בזה.

מאז ועד היום,

מסיפורו של יונתן ונושא כליו ניתן ללמוד על אומץ לב, נחישות ודבקות במשימה יוצאת דופן. יונתן, שהחליט כי הצעד הנכון הוא לקחת החלטה, לצאת בכוח מועט אל מול רבים למלחמה למען ביטחון ישראל. וכמובן, חירוף הנפש של נושא כליו, שהולך אחרי מובילו, בוטח בו, דבק במטרה ונחוש להשיגה.

כאז כן היום. עלינו כחיילים ללמוד מגבורתם והתמסרותם של יהונתן ונושא כליו ולקחת את תכונה זו בכדי להגן על מדינת ישראל.

תקציר:

וַיַּעֲנוּ אַנְשֵׁי הַמַּצָּבָה אֶת יוֹנָתָן וְאֶת נֹשֵׂא כֵלָיו וַיֹּאמְרוּ: "עֲלוּ אֵלֵינוּ וְנוֹדִיעָה אֶתְכֶם דָּבָר", וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן אֶל נֹשֵׂא כֵלָיו: "עֲלֵה אַחֲרַי!- כִּי נְתָנָם ה' בְּיַד יִשְׂרָאֵל" שמואל א פרק י"ג פסוק י"ב

בנחל מכמש התרחש סיפור הגבורה של יהונתן ונושא כליו. הפלישתים- התיישבו על הר ג׳בע והטילו את אימתם הגדולה על העם. בני ישראל נתקפו בחרדה גדולה מפני חוזקת הפלישתים והיו חסרי אונים אל מול האיום הביטחוני שעמד מולם.  יהונתן בנו של שאול, החליט לקחת איתו רק את נושא כליו ולצאת עימו לקרב מול הפלישתים. הוא השתמש בתחבולה שהצליחה להפתיע את מחנה האויב. יהונתן ביוזמתו ותעוזתו הגדולה הצליח להציל עם שלם אף על פי שהיה מיעוט. אפשר ללמוד ממנו המון על תחבולה יצירתיות ועל ההקרבה שלקח על עצמו על מנת להגן על העם כולו.